סטופ וניהול תרחיש

הסטופ הוא אחד המושגים הכי מובנים לא נכון. הוא לא ״כמה כסף אני מוכן להפסיד״ במנותק מהגרף, והוא לא מבטיח שתצא בדיוק במחיר שסימנת. הסטופ הוא רמת מחיר שבה ההיגיון של התרחיש נסתר — ואם המחיר מגיע אליה, הסיבה להישאר בעסקה כבר לא קיימת.

היכן ממקמים — הדוק, מעוגן לכניסה

בשיטה הסטופ מעוגן לנר הכניסה ונשמר הדוק כברירת מחדל: למשל מתחת לפתיחת נר הכניסה, מתחת לפתיל הדחייה (בפטיש או בכוכב נופל), או ממש מעבר לטריגר. ככל שמצטברות יותר ראיות בעד — התאמה בין טווחי זמן, איתותים נוספים — מותר לסטופ להתרחב. אבל מתחילים צמוד, לא רחוק למטה ״ליתר ביטחון״.

בתבנית 2-2 מעלה, למשל: נכנסים על שבירת הטריגר, והביטול יושב הדוק ממש מתחתיו. אם המחיר חוזר ונופל אל מתחת לכניסה — הפריצה לא החזיקה, והתרחיש מופרך. ממקמים לפי המבנה והכניסה, לא לפי סכום עגול שרירותי.

למה הסטופ הופעל?

כשסטופ מופעל, יש שתי אפשרויות שונות לגמרי: או שהתרחיש באמת התבטל (המבנה נשבר — זו עבודה תקינה של הסטופ), או שהביצוע היה לא מדויק (נכנסת מוקדם מדי, מיקמת ביטול הדוק מדי, או הרעש היומי חצה רמה שלא הייתה צריכה להיחצות). ההבדל הזה הוא לב התחקיר.

תרגיל

סיכום

הסטופ מעוגן לכניסה ונשמר הדוק כברירת מחדל, מתרחב רק ככל שמצטברות ראיות; הוא מסמן את רמת הפרכת התרחיש, לא סכום שרירותי, ואינו מבטיח מחיר יציאה. כשהוא מופעל, מפרידים בין הפרכה אמיתית של התרחיש לבין ביצוע לא מדויק — וזה מה שמאפשר לתחקר ולהשתפר. בשיעור הבא נחבר את רמת הביטול לחישוב גודל הפוזיציה.